שוד השעונים הגדול

בבוקר יום ראשון, 17 באפריל 1983, הוכו עובדי המוזיאון לאמנות האסלאם בתדהמה כשגילו ש-106 שעונים נדירים מאוסף סר דיוויד סלומונס, בשווי עשרות מיליוני דולרים, ובהם שעון המלכה מארי אנטואנט היחיד מסוגו בעולם, נעלמו כלא היו. אוסף השעונים הנדיר של הבנקאי היהודי הבריטי (1851- 1925) נודע ברחבי העולם ונחשב אחד משלושת אוספי השעונים הנדירים ביותר. בתו, ורה ברייס סלומונס, היא שהחליטה להציג את האוסף במוזיאון שייסדה בירושלים בהוקרה לזכר אביה.

באוסף הייחודי היו פריטים מן המאה ה-18 וה-19 ובהם 200 שעונים מרהיבים ומתוחכמים: שעונים פשוטים ושעונים מנגנים שהם מלאכת מחשבת מכנית ואסתטית, שעונים עם מנגנון מתיחה אוטומטי (שהיו חידוש בזמנם), שעונים מיטלטלים ושעוני אורלוגין, מכשירי מדידה מדעיים, וכן תיבות נגינה וקופסות אמייל מצוירות עם מנגנון זעיר. שעונים נדירים אלה טופלו באדיקות ובמקצוענות בידיו האמונות של אוהנס מרקריאן – שען מומחה ותושב הרובע הארמני בעיר העתיקה בירושלים, שהתייחס לשעונים כמו היו ילדיו.

משטרת ישראל נקראה מיד לסייע בהשבת האוצר הנדיר. ההשערה היתה שצוות מיומן של פורצים עומד מאחורי השוד, אך יותר מ-20 שנה לא נמצא קצה חוט שהוביל אליהם.

שיחת הטלפון שהובילה לפתרון התעלומה

באחד מימי אוגוסט 2006 הגיע למוזיאון סוחר אמנות תל-אביבי וסיפר שראה חלק מאוסף השעונים הגנוב. זמן קצר לאחר מכן התקשרה למשרדי המוזיאון עורכת-דין אלמונית ובפיה בשורה דומה. היא אמרה שלקוחה שלה, המסרבת לגלות את שמה, ירשה שעונים מבעלה שנפטר לא מכבר, והזמינה את הנהלת המוזיאון לראות אותם. לאחר משא-ומתן קצר חזרו למוזיאון 39 משעוני האוסף ובהם גם שעון מארי אנטואנט.

חקירה מקיפה של משטרת ישראל גילתה כי נעמן דילר (לידור), פורץ נועז ומתוחכם ששמו יצא לשמצה בשנות ה-60 וה-70, הצליח לעקוף את כל מנגנוני האבטחה של המוזיאון ולגנוב את השעונים. הוא ביצע את השוד לבדו ושמר את השעונים בכספות שונות בארצות-הברית, באירופה ואפילו ברמלה. ימים אחדים לפני מותו ממחלת הסרטן בשנת 2004, סיפר דילר לאלמנתו שהוא זה שביצע את שוד השעונים במוזיאון והוריש לה את השלל. שנתיים אחר-כך ביקשה האלמנה למכור בעילום שם את השעונים היקרים שברשותה. היא פנתה לעורכת-דינה, וזו טלפנה לשען תל-אביבי כדי שיעריך את שוויים. כאשר הבין השען שלפניו השעונים הגנובים מאוסף סר סלומונס, הוא יצר קשר עם הנהלת המוזיאון ומכאן נסללה הדרך לפתרון התעלומה.

כשלוש שנים עמלו עובדי המוזיאון בראשות השען בוריס סנקוב על מלאכת שחזור השעונים, שכמה מהם פורקו לחלקים וניזוקו. סנקוב נעזר בתיעוד המפורט שלהם ותרם להשבת אוסף סלומונס למצבו המקורי ככל הניתן. ביולי 2009 נפתחה מחדש תצוגת השעונים של אוסף סר דיוויד סלומונס לקהל הרחב.