מוצגים בתלת מימד

קערה

עיראק, בצרה, המאה ה־ 10 / חרס מצויר בגוון בוהק על זיגוג לבן אטום / גובה: 6 ס"מ; קוטר: 22 ס"מ.

קערה מעוטרת בעיטור חד־גוני בוהק, בדמות אנטילופה תוקפת ציפור ארוכת־זנב על רקע מנוקד. על גוף האנטילופה כתובת כופית ולשונה: "ברכה לבעליה" (بركة لصاحبه). מעליה הוסיף האמן את שמו: "עבודתו של עלי" (عمل علي). באמצע הרגל המזוגגת המילה "ברכה" (بركة) בכתב כופי.

מן הסגנון המופשט של כלי החרס העבאסיים הבוהקים התפתח במאה ה־ 10 , בעיראק בעיקר, סגנון עיטור נוסף. תיאורי בעלי־החיים בסגנון זה ערוכים על־פי־רוב על רקע מנוקד.

באותה תקופה נטשו הקדרים את הציור הרב־גוני והעדיפו את העיטור החד־גוני הבוהק. במרכז העיטור הם עיצבו דמות בעל־חיים יחיד או זוג סימטרי. ייתכן שהשינוי הסגנוני משקף טעם חדש של שכבת עילית חדשה אשר נוצרה עם הגעת הבּוּוַיהים לעיראק.

צפחת

איראן, גורגאן, המאה ה־ 11 עד ה־ 12 / חרס לא מזוגג יצוק בדפוס / גובה: 36 ס"מ; קוטר: 22 ס"מ

צפחת יצוקה בשני חלקים, בעלת גוף עגול, ידית אחת וזרבובית ארוכה. במרכז כל צד נראות כתובות כופיות. העיטור בתבליט עשוי ורדות, עלים, רימונים, מעגלים מנוקדים וצמדי ציפורים זו מול זו שצוואריהן משולבים. לשון הכתובת על הדופן השטוחה:

"ברכה והצלחה לבעליו של כד זה. שתה בהנאה ובריאות כדין [משקה] אשר יחזק אותך. מן [העבודות] שעשה ח'דאש בסגנון גורגאן" (بركة وخير لصاحب هذا الكوز اشرب هنيا مريا حلال(ا)

صليبا مما عمل خداش بطراز جرجان).

הכלי מזכיר צפחות של עולי־רגל והוא כנראה מכלי החרס האסלאמיים הראשונים שיוצרם חתם עליהם את שמו.

פסלון נגֶנֶת

איראן, כּאשאן, 1200 בקירוב / חרסית יצוקה ומצוירת בשחור מתחת לזיגוג טורקיז / גובה: 16.5 ס"מ.

צלמית בדמות נגנת תוף־מרים שעל ראשה כובע מחודד. ייצור הפסלונים בכּאשאן היה רווח מאוד בסוף התקופה הסלג'וקית ומגוון נושאיהם רחב: ציפורים, קופים, אריות, פילים, ספינקסים וכן דמויות אדם ובהן נגנים ופרשים.