Thank you! Your submission has been received!
Oops! Something went wrong while submitting the form
מותגים מפורסמים היו דבר נדיר במאה ה-18 וה-19 אבל אברהם-לואי ברגה, שבזכות המצאותיו פורצות דרך נחשב אבי השענות המודרנית, היה מותג שעונים מהלך שזכה להפוך לאגדה בעודו בחייו. במוזיאון לאמנות האסלאם בירושלים מוצג אוסף השעונים הנדיר של סר דיוויד סלומונס, ובו 55 שעוני ברגה ייחודיים בני מאות שנים. זהו מצבור שעוני ברגה הגדול בעולם.
ההתחלה
אברהם-לואי ברגה נולד ב-1747 להורים צרפתים בנשאטל שבשווייץ והתגורר בפריז עד מותו בשנת 1823. בהיותו בן 10 נפטר אביו, וכשנתיים לאחר מכן הוא נאלץ להפסיק את לימודיו. אימו נישאה בשנית לז'וזף טאטה שהיה נצר למשפחת שענים, והוא זה ששכנע את ברגה הצעיר להיכנס לעולם השענות. בן 15 נסע לוורסאי שבאותה תקופה פעלו בה השענים הטובים ביותר, כדי ללמוד את רזי המקצוע ולעבוד בתור שוליה.
הניסיון היה מוצלח: ברגה שהיה בעל חוש טכני מעולה ואינטליגנציה גבוהה, הרשים מאוד את האומן שעבד אצלו ואת המורה שלימד אותו לימודי ערב במתמטיקה. בזכות הישגיו הציג אותו המורה בגאווה לפני מלך צרפת לואי ה-16 – פגישה שהובילה לקריירה מפוארת, שכן בשנים הבאות הזמין ממנו המלך שעונים רבים.
את חברת השעונים הנושאת את שמו ייסד ברגה עם אישתו ססיל. הוא שקד על המצאת מנגנונים מכניים חדשניים לשעונים, ופיתח ב-1780 מנגנון מתיחה אוטומטית שהומצא עוד בשנת 1765, אך נכשל בייצור המוני. ברגה, שניחן בהבנה עמוקה של עקרונות מכניים, למד את אופן פעולת המנגנון, שכלל אותו וייצר מנגנון אמין ופופולרי מאוד.
שעון המלכה מארי אנטואנט
עד מהרה היה ברגה לשם דבר בקרב משפחות האצולה של צרפת וחצר המלוכה, ולדמות מפתח בתעשיית השעונים המתפתחת. ב-1783 הזמין ממנו קצין במשמר המלכה מארי אנטואנט שעון מפואר שנשא את שמה. העבודה על השעון ארכה יותר מ-30 שנה והסתיימה רק ב-1820, שנים לאחר מותה של המלכה.
שעון המלכה, שהוא מן השעונים היקרים בעולם ויש המכנים אותו "הסמארטפון של המאה ה-18", הוא מלאכת מחשבת ודוגמה מעולה לתחכום ולגאונות שברגה ניחן בהם. מה שנראה היום כרשימה סתמית של יישומונים, יוצר בסדנתו באופן ידני על ידי תכנון מדוקדק של לוחות, קפיצים וגלגלי שיניים זעירים והוא כולל לוח שנה עם תיקון לשנים מעוברות, מד-טמפרטורה, תזכורות, השוואת זמנים, וזו רק רשימה חלקית.
השעון מצטיין בהידורו: כולו עשוי זהב למעט חלקי הפלדה ההכרחיים. קופסת השעון עשויה גם היא זהב ולוחותיו מצופים אבני ספיר. המכסה הקדמי והאחורי עשויים גבישי בדולח שאפשר לראות דרכם את המנגנון בשלמותו. על לוח השעון שעשוי גם הוא בדולח הסלע חקוקות ספרות רומיות לצד החתימה "ברגה ובנו".
מנגנונים פורצי דרך
מרבית חייו עמל ברגה על המצאת מנגנונים פורצי דרך שכל תכליתם להתעלות על מגבלות טכניות. כמומחה בעל שם למכניקה עדינה, היו מנגנוני השעונים שיצר כלילי השלמות וההיגיון, ועל פיהם נקבעו הסטנדרטים של תעשיית השעונים עד היום. איש לא הצליח לשפר ולשדרג אותם מאז.
עם השנים החל ברגה לייצר ולמכור שעונים מיטלטלים ורגילים לשכבות האצולה באירופה וההם מלכים, נסיכים ואצילים מצרפת, מרוסיה ומאנגליה. הצלחתו נבעה מכישרון המצאת מנגנונים מקוריים לשעונים פשוטים ומסובכים, שאמינותם גבוהה ועיצובם פונקציונלי.
בשנת 1815 מונה ברגה לשען הרשמי של הצי הצרפתי, והחל לייצר סדרה של כרונומטרים ימיים (שעונים מדויקים במיוחד המשמשים גם לניווטים ימיים). בנוסף, הוא המציא את שעון הכרכרה. דוגמה מתוחכמת שלו היא ה"סמפתיק" הקרוי כך על שם הסימפתיה השוררת בינו ובין שעון הכיס הקטן שהוא נושא על כתפיו. השעון, מעשה ידיו של לואי ראבי תלמידו של ברגה, הוא שעון מכני שנמתח לשבוע ובו מנגנון מצלצל, מד-משך מתיחה ושעון מעורר. יוצר שעון הכיס היה ברגה עצמו והוא תכנן אותו כך שיהיה אפשר להניחו במעין עריסה המאפשרת מתיחה וכיוון באמצעות מתיחת שעון הכרכרה.
תרומתו המשמעותית ביותר של ברגה לעולם השענות היא השעונים הנמתחים מאליהם, אם כי ייצורם הופסק בשל עלותם הגבוהה והקשיים הכרוכים בהרכבתם. שעוניו נושאים את ניחוח הרומנטיקה של אירופה במאה ה-19. מבט אחד בהם מעלה בדמיון מסעות ברכבת השועטת במרחבי אירופה או צליחת אוקיינוס באוניות קיטור, והם שריד יפהפה לעולם שבו ג'נטלמנים מוציאים מן הכיס שעון המחובר בשרשרת מוזהבת ובודקים במתינות את השעה.
