عربي
English
חיפוש

Thank you! Your submission has been received!

Oops! Something went wrong while submitting the form

אמנות בתקופה המוקדמת

במאות השישית והשביעית התפתחה בארצות שכבשו הערבים אמנות אקלקטית על בסיס מסורות הקדם-אסלאמיות שהיו נפוצות בארצות הכבושות, ובהן האמנות הקופטית, הביזנטית והסאסאנית. הביטויים הפגאניים ונוצרים במסורות האלה נדחו, וניתנו פרשנויות חדשות למוטיבים המקומיים. האמנים המוסלמים למדו מהאמנים המקומיים טכניקות של צביעה, חיפוי ועיטור של כלי חרס, וכן ייצור ועיטור של כלי זכוכית ומתכת.

בחצי האי ערב, ערש האסלאם, הערבים עדיין חיו בבידוד מסוים. אך כשבית אומייה הסוני, מייסד השושלת המלכותית הראשונה באסלאם, קבע את עיר הבירה בדמשק (אחרי שזו הייתה בעיר מדינה), היה קל יותר לאמץ דפוסים ורעיונות מהתרבות הרומית-ביזנטית שהייתה דומיננטית באזור סוריה, וכן מזו הסאסאנית ששלטה בפרס ומסופוטמיה. ואמנם, כלי הזכוכית מלמדים על שימוש בטכניקות רומיות-ביזנטיות, ואילו כלי המתכת - על טכניקה סאסאנית. המסורות הכפולות הללו מתגלות גם באמנות גילופי השנהב והעץ, שבהם בולטים מוטיבים של שריגי גפן. מוטיבים צמחיים של גפן וקיסוס בלטו גם באמנות הקופטית שהייתה פופולרית במצרים ובסוריה.

השושלת העבאסית (750-1258 (העבירה את עיר הבירה מדמשק לבגדאד שבעיראק, שאך נבנתה. השושלת העבאסית לא הייתה מונוליתית ושושלות עצמאיות חתרו תחת השלטון המרכזי. בנוסף, פלשו עמים תורכיים ממרכז אסיה למערב ובהדרגה החליפו את הצבא הערבי בחיילים תורכים. העברת מרכז הכובד השלטוני מבגדאד לסאמרה הבירה שבתורכיה, אפשרה להשפעה התורכית לחלחל לתוך האמנות. ואכן, הקרמיקה מעידה על פיתוח אמנות העיטור המופשט, ובמיוחד של דגמים הצמחיים שהפכו להיות נפוצים באמנות האסלאם לדורותיה.
המסחר המתפתח הביא עמו לחצר הח'ליף העבאסי כלי חרסינה סינית, ואלו השפיעו על הקרמיקה המוסלמית. בתקופה זו החל ייצור כלי חרס עדינים, בעלי זיגוג לבן, המשמשים גם כחפצי מותרות, ועליהן עיטור קליגרפי מעודן. האמנים העבאסים אף פיתחו את הבוהק המתכתי של הקרמיקה. מהסגנון המופשט והבוהק התפתח במאה ה-10 סגנון עיטור נוסף, של תיאורי בעלי חיים על רקע מנוקד.

באמצע התקופה העבאסית, עוברת תשומת הלב לשושלת הסאמאנית ( 874-999), שושלת איראנית מקומית שהכריזה על עצמאות. הסאמאנים ידועים בקדרות יוצאת הדופן שלהם, שיוצרה בעיקר בשתי ערים: סמרקנד ונישאפור, שהיה בה כבר מרכז ייצור גדול שסיפק אריגים, כלי מתכת, זכוכית וכלי שחמט לכל רחבי הממלכה.
סוד הצבעוניות יוצאת הדופן של הקרמיקה הושג בעזרת טכניקה שפיתחו הקדרים. לפני השריפה והזיגוג, הם ציפו את הכלי בתערובת שהכינו שהורכבה מצבעים, חומר ועפר. טיפוס אחר של כלים הצטיין ברקע לבן ועליו עיטורים קליגרפיים (בדרך כלל המילה אללה או מילת ברכה) בארגמן או בגוון כהה .

אחדותו של העולם המוסלמי בימי השושלת העבאסית הגיעה אל קצה במאה העשירית, כששבטים פאטימים ואיובים שהגיעו מערבות אסיה החלו לפלוש לפרס ומסופוטמיה.
השושלת הפאטימית השיעית (969-1171) כבשה את מצרים. הבירה קהיר וכן קורדובה בספרד האומיית הפכו באותה תקופה למרכזי התרבות החשובים של התקופה.

השליטים הפאטימים הצטיינו בפאר והדר של חצר המלכות. אהבת המותרות שלהם מסבירה את תכשיטי הזהב הרבים, וכלי יקר העשויים בדולח הסלע וגילופי עץ ושנהב שנמצאו בקהיר במאות העשירית וה-11. עיטורי הערבסקות העשויים בגילוף שאבו את הטכניקה שלהם משושלת מקומית (הטולונית) שקדמה לפאטימית, והאיקונוגרפיה מקורה מהאמנות העבאסית. עם זאת, התפתח כאן גם סגנון ייחודי של עיטור החוזר על עצמו במשטחים גדולים של דוגמאות גיאומטריות.

יעניין אתכם גם: מוזיאונים בישראל, מוזיאונים בשבת, אירועים לילדים בירושליםמוזיאונים מומלצים בישראל

*צילום: אבשלום אביטל