عربي
English
חיפוש

Thank you! Your submission has been received!

Oops! Something went wrong while submitting the form

חומרי הוראה לבגרות באמנות אסלאמית

חומרי למידה לקראת בחינת הבגרות באמנות חזותית – אמנות האסלאם ותרבותו

סיכום: יעל פינק

עריכה לשונית: נעמי הגר

צילום: תסנים עליאן (עמ' 4-2), אבשלום אביטל (עמ' 7-5, 11, 16-13, 18, 21), דניאלה גולן (עמ' 20), חדיג'ה עבד אלרחמן (עמ' 9)

נושאי היחידה

1. אדריכלות בהקשר היסטורי, פטרוני, דתי וקהילתי

א. כיפת הסלע

ב. המסגד, המדרסה ותפקידיהם

ג. ארמונות

ד. בין המרחב הציבורי למרחב הפרטי

2. האורנמנט כשפה

3. כתב, דימוי ואמנות הספר

4. אמנות החפץ

5. מים וגן

 

מושגי תרבות:

גַ'אהִלִיָּה, עמודי האסלאם, סוּנָּה, שׁיעָה, חַ'לִיפָה, סוּלטאן, סַבִּיל, קִבְּלָה, מִחְרַאבּ, מִנְבַּר, ח'וּטְבָּה, קַאעָה, כּורְסִי, אִיוָאן, רִיוָאק, צַחְן, מִינארט (מַנָארַה), הרמון, חַמָּאם, מוחְתַסִבּ, אל־אַזְהַר, בית אל־חִכְּמָה

מושגי אמנות:

דגם אין סופי, אימת הריק, טִירַאז, קוּבָּה, עיטור גיאומטרי, ערבּסקה, קליגרפיה, סטוּקוֹ, מַשְרַבּיָּה, אַבְּלַק, מוּקַרְנַץ, מיניאטורה

 

נושאים לדיון:

-  הארכיטקטורה כביטוי של כוח

- המסגד כביטוי של מהות דתית

- אקלקטיות בתקופת התגבשות אמנות האסלאם

- מקומי ואוניברסלי באמנות האסלאם

- טקסטיליות כמדיום וכמטאפורה

- החפץ כטקסט תרבותי

- עיטור אסלאמי: "מי המציא את הערבּסקה"?

- גנים ומים במרחב האסלאמי

- הציור והסיפור במיניאטורה הפרסית

 

הרחבה על נושאי היחידה

לצפייה בסרט בן שעה של הערוץ הראשון, "האסלאם בארץ הקודש", לחצו כאן.

1. אדריכלות בהקשר היסטורי, פטרוני, דתי וקהילתי

להרחבה בנושא מאפייני האדריכלות האסלאמית, לחצו כאן.

א. כיפת הסלע

בערבית: קוּבַּת אַ־צחְ'רָה. מבנה אסלאמי מהמפוארים במזרח התיכון הבנוי בתוכנית מתומנת. במרכזו מצויה אבן השתייה, המרכז הפולחני, ומעליה מתנוססת הכיפה, הקוּבָּה, המצופה זהב. הבנייה מתוארכת לשנת 691/2 לספירה בתקופת החַ'לִיפָה האומיִי, עבד אל־מלכ.

כיפת הסלע, ירושלים, מראה כללי


המבנה נמצא במפלס העליון של פסגת הר הבית בעיר העתיקה בירושלים. על פי המסורת הוא שוכן על חורבותיהם של מקדש רומי, של בית המקדש השני ועל גבי הסלע, אבן השתייה, שעליה הושתת ונברא העולם. המוסלמים המסתמכים על החדית' (התורה שבעל פה), מאמינים שזהו מקום עליתו של הנביא מוחמד השמיימה במהלך מסעו הלילי.

המבנה נסמך על שתי סדרות עמודים המוצבות במעגל. קירותיו הפנימיים והחיצוניים מחופים בפסיפסי זכוכית ואריחי קרמיקה היוצרים דגמי כדים וצמחייה. כתובות הקליגרפיה, אמנות הכתיבה בשפה הערבית, מאזכרות את שם החַ'לִיפָה ופסוקים מן הקוראן, הוא הספר הקדוש למוסלמים.

 

כיפת הסלע, ירושלים, מימין: כתובת ההקדשה לסולטאן סולימאן המפואר ששיפץ את המבנה במאה ה-16: משמאל: פסיפס פנימי וכתובת הקדשה לח'ליפה עבד אל־מלכ מקים המבנה

 

פנים הכיפה עשוי טיח מסוג סטוּקוֹ ומקושט בעיטורים גיאומטריים כדוגמת ערבּסקה (להרחבה לחצו כאן), בצורות מדליונים ובעיטורים צמחיים בהשפעה ביזנטית ופרסית־סאסאנית. שטיחים אמנותיים מכסים את רצפותיו, ונברשת בדולח תלויה במרכזו. למבנה כיפת הסלע ארבעה שערי כניסה, והמפואר שבהם הוא השער הדרומי הפונה לעבר העיר מכה שבערב הסעודית. שער זה מסמן את כיוון התפילה המוסלמי, הקִבְּלָה. חלקים מין המבנה בנויים בסגנון ייחודי בשם אַבְּלַק. מונח זה מתייחס לסגנון המאפיין את הבנייה המַמְלוּכִּית המשלבת לבנים אדומות על גבי אבנים לבנות. אַבְּלַק פירושו בערבית: "מנומר", בשל שילוב כמה צבעי אבנים ולבנים, לעיתים גם בשילוב אבן שחורה.


כיפת הסלע, ירושלים, סוף המאה ה-7, למעלה: קטע מהכיפה הפנימית, פסיפס עשוי מאבני זכוכית; באמצע: הפסיפסים הפנימיים וקשתות האכסדרה הפנימית המעוטרות בשילוב צבעים - אַבּלַק; למטה: קטע מפסיפס החגורה הפנימית העליונה, עיטורי כדים, עדיים וכתרים

 

עם חלוף הזמן ובעקבות שינויים פוליטיים, עבר מבנה זה שינויים ובכללם שיפוץ וחיפוי מחדש של פסיפסי הקיר, התקנת דלתות ושיפוץ החלונות הצבעוניים וכן שיפוץ הכיפה, תוספת אבני פסיפס ותוספת של ציפוי זהב בקשתותיה. בתקופה הצלבנית אף הוסב המבנה למקום פולחן נוצרי, והסהר שבראשו הוחלף בצלב. המבנה מעולם לא יועד כמסגד, אלא כמבנה ניצחון על הדתות המונותיאיסטיות האחרות, כיפת כנסיית הקבר הנוצרית וכיפת בית כנסת "החורבה" היהודי. לכן לא נערכות בו תפילות. בימינו, הפכה כיפת הסלע לסמלה של ירושלים ונחשבת לאחת היצירות האדריכליות המפוארות שנבנו בחסות האסלאם. כיום מצוי בניהולו של מוסד הווקף הירדני. להרחבה בנושא קדושת כיפת הסלע, לחצו כאן.

ב.      המסגד, המדרסה ותפקידיהם

 

המסגד, בערבית: מַסְגִ'ד או גַ'אמִע , הוא בית התפילה ומקום הפולחן הדתי המוסלמי. המסגד משמש עבור המוסלמים מקום להתכנסות קהילתית ולתפילה בציבור ובו מאזינים לדרשה, היא הח'וּטְבָּה, ביום השישי, היום המקודש באסלאם. המילה מסגד או מַסְגִ'ד מתייחסת למקום שבו סוגד האדם לאל האחד, ובו קוראים מן הספר הקדוש, הקוראן. כל מוסלמי חייב להתפלל חמש פעמים ביום, ומצוות התפילה נחשבת למצוות יסוד הנמנית על חמשת עמודי האסלאם, כמו גם העֵדות, החאג' - העלייה לרגל, צום הרמדאן והצדקה. להרחבה בנושא חודש הרמדאן, לחצו כאן.

שלושת המסגדים הקדושים ביותר למוסלמים על פי סדר קדושתם הם: מסגד אל־חראם במכה שבערב הסעודית, מסגד הנביא בעיר אל־מדינה שבערב הסעודית ומסגד אל־אקצא בעיר העתיקה בירושלים.

מיניאטורה של המתחם הקדוש (הכעבה) במרכז מכה, פֻתוּח אל־חרמיין (תיאור שתי הערים הקדושות), איראן, 1572/3 לספירה, צבעי מים, דיו וזהב על נייר. המוזיאון לאמנות האסלאם

 

בכל מסגד מצויים בדרך כלל שישה יסודות אדריכליים: א. קַאעָה - אולם התפילה המקורה על פי רוב בכיפה, והוא נתמך בעמודי תווך. ב. מאד'נה - מגדל צריח הצמוד לאולם ומכונה מִינארט ובערבית: מַנָארַה,  וממנו נהג המואזין לקרוא לתפילה. כיום המואזין קורא ברמקול מאולם התפילה, והמִינארט הוא סמל לפאר האסלאם ולעוצמתו. ג. מידאה - מקום ההיטהרות המכיל מים נקיים לשם רחיצת אברי הגוף טרם התפילה. ד. המִחְרַאבּ - גומחה או שקע בצורת שער, על פי רוב מקושט באבני פסיפס ושיש וגודלו אינו קבוע. הוא מצביע על כיוון התפילה לעיר מכה - הקִבְּלָה. ה. בדרך-כלל, אין במסגד רהיטים מלבד שניים: הכּורְסִי, כן עשוי עץ מגולף, שעליו מניחים את ספר הקוראן והמִנְבַּר, הבמה שעליה עומד האימאם בזמן הח'וּטְבַּה, הדרשה קודם לתפילת יום השישי או לאחריה וכן  בחגים העיקריים.  ו. הצַחְן - החצר החיצונית, והרִיוָאק, מקום לימודים בחצר הנתחם לרוב בשדרת עמודים, שבו ניתן להרחיב ולהתעמק בלימוד הקוראן והדת.

דימוי למִחְרַאבּ - גומחת תפילה במסגד, עיצוב מקורי וייצור : ארמאן דאריאן, ירושלים, 2012, אריחי חרס מצוירים ומזוגגים, המוזיאון לאמנות האסלאם

 

פעמים רבות אפשר למצוא בקירות חיצוניים של מסגדים ובחצר המסגד את הסַבִּיל. זהו מבנה המכיל מתקן מים המשמש את הציבור לשתייה ולטוהרה טרם התפילה. בעבר, הסַבִּיל (מערבית: דרך, שביל) הוקם בצמתי דרכים ובמקומות מעבר של עוברי אורח כדי להרוות את צמאונם ומתוך הפגנת נדיבות כלפיהם. הימצאות מים בדרך שבה מים לשתייה אינם זמינים נחשבת לנס, ולכן ראוי ונהוג להודות לאל. מכאן הביטוי "פי סַבִּיל אללה" - בשביל האל, לשם שמיים. להרחבה בנושא הסַבִּיל, לחצו כאן.

במסגד אין אמנות פיגורטיבית המתארת דמויות אדם או חיות בשל הרצון להתרחק מתיאור כזה, בדומה לאיסור היהודי על עשיית פסל ותמונה. האמנות המצויה במסגדים מאופיינת בעיטורים גיאומטריים, בעיטורים צמחיים ובקליגרפיה ערבית (שני סגנונות מרכזיים: כופי ונסח'י). רצפת המסגד מכוסה בשטיחי תפילה.

 

מנורה, סוריה (חלב או דמשק), שלהי המאה ה-14, זכוכית. המנורה מעוטרת בצבעי אמייל. על צוואר המנורה תשליבים ועלעלים וכן שלושה עיגולים עם שלטי יוחסין. הכתובת: "הוד מעלתו האציל והנעלה מאוד, אדוננו השליט סיף א-דין אינאל אל־יוספי". מנורה זו יועדה ככל הנראה למדרסה של האמיר אינאל.

 

שטיח תפילה, דאר'סתאן, אמצע המאה ה-19, צמר, אוסף המוזיאון לאמנות האסלאם

 

קיימים שלושה סוגים מרכזיים של טיפוסי מסגדים: א. הטיפוס הערבי - מסגד היפוסטילי - מבנה הנתמך על ידי עמודים. מבנה מלבני עם חצר ואולם תפילה מקורה, מעוצב בהשראת סגנון ביתו של הנביא מוחמד באל־מדינה. ב. הטיפוס האיראני - מסגד ארבעת האיוואנים - מבנה הדומה למסגד ההיפוסטילי בתוספת של ארבעה איוואנים. האִיוָאן הוא חלל התחום בשלושה קירות ופתוח לחצר המרכזית. ג. הטיפוס התורכי - מסגד עת'מאני - אולם התפילה במסגד זה מקורה בכיפה מרכזית מרשימה בנוסף לכיפות קטנות וכן מינרטים גבוהים ומחודדים. לתמונות מסגדים, לחצו כאן.

כמוסד המרכזי של המרחב המוסלמי חלים במסגד כללי התנהגות מחייבים את כל הבאים בשעריו. על המוסלמי לנהוג על פי אמות מוסר, ועליו לבצע מספר פעולות, ביניהן רחצה וטוהרה במים טרם כניסתו, לומר נוסחת היטהרות, ולבצע רצף תנועות לא משתנות בעת התפילה - רכְּעאת, חליצת נעליים, הימנעות מהרמת הקול אלא בזמן התפילה, הימנעות מוויכוחים שלא לצורך והימנעות ממסחר בתחום המסגד.

נוסף על כך, למסגד תפקיד מרכזי בחינוך המאמינים ובשיפור רווחתם. מבחינה רוחנית ומוסרית, המשרתים במסגד אחראים על חיזוק האמונה ועל הרחקת המוסלמי מעשיית הרע בעיני אללה. מבחינה חברתית, המסגד משמש כמקום מפגש ושיתוף קהילתי וחיזוק קשרי הקהילה המוסלמית. מבחינה נפשית, המסגד הוא חלל שבו המאמין מזכך את נפשו ואת ליבו ומסיר מעצמו את דאגותיו. מבחינה בריאותית, חובת ההיטהרות והניקיון שומרים על היגיינה בקהילה. יש הפרדה בין רחבת הגברים לבין רחבת הנשים על מנת לשמור על צניעות. להרחבה בנושא המסגד, לחצו כאן וגם כאן.

המדרסה היא המוסד הרשמי ללימודי דת, מעין בית מדרש ללימוד יסודות דת האסלאם. בראשית האסלאם לא היה מוסד לימודי פורמלי, אך עם הזמן התפתחה המדרסה כמוסד להשכלה גבוהה באסלאם שכלל לימודים במגוון תחומים.

במדרסה מושם דגש על שיטת לימוד הקרויה חִפְז, כלומר שינון בעל פה של הקוראן, פרשנות מילולית, פרשנות הקוראן (תפסיר), פסקי ההלכה המוסלמיים (פִקְה), סיפור חיי הנביא מוחמד ׁ(סירה), הוראת הספרות הערבית ועוד.

דף מתוך ספר קוראן ועליו פסוקים מתוך סורה 5 מעוטרים בשריגים, מזרח איראן, המאה ה-12, דיו וצבעי מים אטומים על נייר, כתב כופי, אוסף המוזיאון לאמנות האסלאם

המדרסה הידועה והעתיקה ביותר בעולם נמצאת בעיר פאס במרוקו ונוסדה במאה ה-9.  מדרסת אל־אַזְהַר שנוסדה כמסגד במאה ה-10 בקהיר, היא המוסד האקדמי המוסלמי החשוב ביותר לסוּנָּה (הזרם המרכזי והגדול באסלאם). כיום נחשב אל־אַזְהַר למוסד המוביל בעולם האסלאם בנושאי השריעה (ההלכה המוסלמית), התיאולוגיה האסלאמית והשפה הערבית.

התלמידים במדרסה הם בני טווח גילים רחב, ומקצתם הופכים עם תום הלימודים לאימאמים. כדי לקבל את תואר העאלִם, דהיינו בעל הידע, על המאמין ללמוד במשך 12 שנה. ראוי לציין כי יש גם מדרסות עבור בנות. למדרסה גם תפקיד חברתי מהותי כמוסד המשמש לעיתים כבית יתומים וכבית לילדים עניים, על מנת להקנות להם השכלה וחינוך אסלאמי בעל ערך.

ג.       ארמונות

 

האדריכלות המוסלמית כוללת מגוון של מבנים דתיים לצד מבנים אזרחיים, כגון ארמונות לשימושם הפרטי של השליטים ששימשו לרוב גם כמרכז שלטוני. הארמונות אופיינו באדריכלות מרשימה ובפאר רב על מנת להעיד על עוצמת השליט ועל כוחו ועושרו. ההסתייגות מאמנות פיגורטיבית במבני דת כמו מדרסות ומסגדים לא חלה על ארמונות לשימוש פרטי וציבורי.

דוגמאות לארמונות מן התקופה המוסלמית:

· ארמון הישאם, ח'ירבת אל-מפג'ר, סמוך ליריחו: נבנה באמצע המאה ה-8 ככל הנראה בימי הח'ליפה הישאם בן עבד אל־מלכ או אחיינו, אבו אל־וליד, והשתמר היטב. הארמון בנוי בסגנון ראוותני המבטא את חוזק שלטונה של השושלת האומיית, ובו בית מרחץ מפואר, חַמָּאם, חדר דיוואן אינטימי לאירוח השפחות של השליט ואף למסיבות, להחלפת רכילות פוליטית, להתייעצות עם הווזירים (השרים) ולאירוח השבטים הבדואים המקומיים. אפשר למצוא בארמון הישאם עיטורים שהאסלאם מסתייג מהם כגון פסלים פיגורטיביים של דמויות בעלי חיים ואנשים ואף עירום נשי.

 

כותר משרידי ח'ירבת אל-מפג'ר, ליד יריחו, התקופה האומיית, באדיבות רשות העתיקות

· אלהמברה: מתחם ארמונות ומבצרים בעיר גרנדה בספרד. נבנה בעיקר במאה ה-13 וה-14 על-ידי סולטאני השושלת הנאצרית מצפון אפריקה. כיום מוגדר כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. המתחם כולל מבוך של מבנים רבועיים שרבים מהם בנויים מסביב לחצר שבה גנים, מזרקות וברכות מים המדמות את גן העדן הארצי. העיטור רבגוני ביותר. מקצתו סטוקו מגולף, מקצתו עיטור באריחים צבעוניים בדגמים של קליגרפיה מורכבת, דגמים גיאומטריים ודגמים צמחיים. מפורסמת ביותר היא חצר האריות שבמרכזה מזרקת בהט הנשענת על גבי 12 אריות משיש  לבן.

 

· ארמון טופקאפי ("שער התותח"): שוכן בעיר העתיקה של אסתנבול בתורכיה. המתחם נבנה בתקופה העותמ'אנית באמצע המאה ה-15 בימי שלטונו של מהמט הכובש ושימש כבית המגורים הרשמי של הסולטאנים וכמרכז האדמיניסטרטיבי של האימפריה. מבחינה אדריכלית, המתחם היה מוקף חומה והורכב מארבע חצרות שהופרדו בזו מזו באמצעות חומות ושערים. המתחם כלל מבנים, רובם קטנים יחסית וחד־קומתיים, המשובצים במרחבים פתוחים. העיצוב האדריכלי ביטא חלוקה היררכית בין המרחב הציבורי יותר למרחב הפרטי. החצר הראשונה שימשה לעבודה ולמלאכה, והייתה נגישה יחסית, השנייה תפקדה בעיקר כחצר טקסית, השלישית כללה את המתחם הגברי - מגורי הסלטאן ובני ביתו הגברים וכן את מושב הממשלה וחדרי קבלות הפנים לנכבדים; ואת המתחם הנשי - ההרמון והסריסים;  החצר הרביעית שימשה מתחם פנאי לשליט ולמשפחתו.

· הארמון הצפווי באצפהאן שבאיראן: נבנה במאה ה-17 בתקופת שלטונו של שאה עבאס הראשון מהשושלת הצפווית. גם ארמון זה נבנה כמתחם עצום הנחלק לחצרות חצרות המוקפות חומה. בכל חצר היה שטח פתוח ששימש כגן ובו ביתנים ששימשו הן מגורים הן כמבנים אדמיניסטרטיביים, חדרי קבלת פנים, אורוות, מטבחים ועוד. ביתני הארמון היו מעוטרים בציורי קיר פיגורטיביים ענקיים, בדימויים של בעלי חיים וצמחים ובדימויים גיאומטריים מרהיבים.

ד.      בין המרחב הציבורי למרחב הפרטי

 

המוסדות הקהילתיים כדוגמת המסגד והמדרסה מכתיבים את אמות המוסר הרצויות ולפיכך השפעתם רבה על חיי המוסלמי, הן בחיי הפרט הן בחיי הקהילה. מצופה מן המוסלמי להקפיד על כללי התרבות וההלכה האסלאמיים בהשראתם ולשמור על צניעות ברוח האסלאם.

אחד התפקידים שהתפתחו בעולם האסלאם הוא המוחְתַסִבּ. בעל תפקיד זה אמון על שמירת הסדר הציבורי בעיר תוך אכיפה ופיקוח על הנעשה בה במגוון תחומי החיים: בריאות והיגיינה, כלכלה ומסחר, רפואה, צניעות, דינים אסלאמיים ועוד. המוחְתַסִבּ חייב להיות מוסלמי כיוון שהיה לו תפקיד דתי לצד התפקיד המינהלי, ומתחתיו שירתו פקחי משנה. הקאדי, השופט המוסלמי הפוסק על פי חוקי ההלכה המוסלמית (שריעה), ממנה את המוחְתַסִבּ. לקאדי סמכות לחרוץ דין בעבירות הקשורות במצוות דת האסלאם, בדין פלילי, בדיני רכוש ובדיני משפחה. תפקיד זה מוכר למן המאה ה-7 מימי הח'ליפה השני, עמר אבן אל־ח'טאב, כאשר בדרך כלל מונה הקאדי על ידי הח'ליף עצמו.

הממשק בין המרחב הפרטי לציבורי בא לידי ביטוי גם באמנות ומתגלם היטב באלמנט אדריכלי המכונה מַשְרַבּיָּה. מדובר בסבכה מסוגננת השכיחה בבנייה האסלאמית והעשויה לרוב מעץ או אבן. אפשר למצוא את המַשְרַבּיָּה בפיתוחי חלונות, קירות ושערי מבנים. שתי מטרות גלומות באלמנט זה: הכנסת אוויר ואור אל המבנה והצללה מפני קרני השמש החזקות, לצד הפרדה בין המרחב הציבורי למרחב הפרטי בעיקר עבור נשים שיכלו לצפות אל הרחוב ולהישאר בלתי נראות מטעמי צניעות. המַשְרַבּיָּה מעוטרת בערבּסקות וצורות גיאומטריות אין סופיות. להרחבה בנושא המַשְרַבּיָּה, לחצו כאן.

 
מַשְרַבּיָּה מודרנית, סטודיו לעיצוב דה לנגה, 2013 עבור המוזיאון לאמנות האסלאם

בבית הפרטי נמצא אמנות שימושית ועבודות יד: כלי זכוכית, קרמיקה, מתכות, תכשיטים, טקסטיל על כל סוגיו, עבודות רקמה ואריגה בשטיחים לרצפה או לתלייה על קירותיו. דגמי האמנות השימושית בבית מתכתבים עם האורנמנטיקה האסלאמית האופיינית, שעליה יורחב בנושא הבא: האורנמנט כשפה. 

 

קערה, מזרח איראן, נישאפור, המאה ה-10, חרס מזוגג. הקערה מעוטרת בדמות של רקדנית בטכניקת "ציור בחיפוי". כלי החרס שיוצרו בתקופה זו בסדנאות של מזרח איראן, עוטרו לרוב בדגמי חיות וציפורים ולעיתים רחוקות בדמויות אדם


מכל מים לנרגילה דמוי ברווז, איראן, משהד, ראשית המאה ה-17, חרס מזוגג, אוסף המוזיאון לאמנות האסלאם

                         

2.             האורנמנט כשפה

 

אמנות האסלאם אינה אמנות של ארץ מסוימת או של עם מסוים אלא של ציביליזציה שלמה שהמאחד בינה הוא דת האסלאם. האמנות מגיבה לזמן ולמקום שבהם היא נוצרת. אמנות האסלאם באה לידי ביטוי באמנות החזותית, באדריכלות ובאמנות הכתב הערבי, הקליגרפיה. אמנויות אלה התפתחו באימפריות המוסלמיות למן המאה ה-7 לספירה ועד ימינו. האמנות האסלאמית הושפעה ממקורות קודמים כדוגמת סגנונות עיטור מקומיים שהיו נהוגים טרם האסלאם כמו מסורות אמנותיות ביזנטיות־נוצריות וסאסאניות־פרסיות וכן מסגנונות אמנותיים שהיו נהוגים בקרב השבטים הנודדים הערבים והתורכים.

האסלאם מסתייג מאמנות פיגורטיבית לאו דווקא כביקורת על אמנות זו או אחרת, אלא כדי להתרחק מעבדות אלילים. ההסתייגות טמונה גם באיסור לחקות את הטבע כפי שהוא כדי לא "להתחרות" חלילה עם הבריאה האלוהית. עם זאת, התפתחה האמנות הפיגורטיבית בסביבות אזרחיות, בעיטור ארכיטקטוני וכן בספרים, על כלים ועל בדים. האמנות הפיגורטיבית כללה של ציור הנביאים המוסלמים כמו הנביא מוחמד, קדושים מוסלמים ודמויות אדם אחרות, דמויות מיתולוגיות טרום אסלאמיות ואפילו אלילים הינדואים למכביר. האיסורים הדתיים לא כובדו במהלך ההיסטוריה.

 

האורנמנטיקה היא תורת הקישוט והעיטור ולעיתים קרובות היא בנויה ממערכת דגמים החוזרים על עצמם בקצב אחיד, מעין דגם אין־סופי. הדגמים לקוחים בדרך כלל מעולם הצומח ומעולם הצורות הגיאומטריות לצד קליגרפיה המורכבת מאותיות ערביות. דגמים אלה מכונים ערבּסקה. באדריכלות אפשר להצביע על דגם אין־סופי ייחודי של עיטור גיאומטרי משוכפל המכונה מוּקַרְנַץ, והוא מעוצב כגומחה מדורגת בעלת מספר שורות הנראות כנטיפים. מקורו של עיטור זה באדריכלות מַמְלוּכִּית־סלג'וקית ומושפע מאמנות פרסית. מטרתו לעטר את הגומחה המצויה מעל שער הכניסה או לעיתים קרובות לשמש בסיס לקשת זוויתית בכיפה של מבנים שונים.

 

 דגם מוּקַרְנַץ במסגד האדום בצפת, התקופה הממלוכית

 

בשל אופיה המיוחד ושפתה האמנותית המשוכללת אפשר להבחין ולזהות כי מדובר באמנות אסלאמית. הדגמים הצמחיים באסלאם מעוצבים בצורה מופשטת ולא ראליסטית קלאסית, זאת כאמור בכדי להימנע מחיקוי הטבע. באמנות האסלאם האזרחית אפשר למצוא תיאורי חיות, יצורים פנטסטיים ודמויות אדם, בעיקר בהשראת האמנות הפרסית־הסאסאנית.

אימת הריק היא מאפיין נוסף של אמנות האסלאם. המשטחים מכוסים במוטיבים גיאומטריים, צמחיים וקליגרפיים מתוך כוונה ליצור רושם של חזרה מתמשכת בדומה לטבע האינסופי. חשוב לציין כי לחלק מן הצורות והדגמים המשמשים לעיטור תהייה לרוב גם משמעות סמלית, תרבותית ודתית. למשל, כד שממנו צומח שיח או עץ מסמל לרוב את עץ החיים המלבלב בגן העדן או את העץ הגדל על פי המסורת ברקיע השביעי ליד כס מלכות האל. לעיתים הצמח המשתרג מתוך הכד מסמל דמות של קדוש.

שלושה מאפיינים עיקריים באורנמנטיקה אסלאמית:

 

 א. דגמים צמחיים

צלחת, מזרח איראן (נישאפור) או מרכז אסיה (סמרקנד), התקופה הסאמאנית, המאה ה-11-10, חרס מזוגג. צלחת שטוחה מחופה לבן, מעוטרת בכתובת ערבית בסגנון כופי עלעלי בצבע שחור בצורת מקלעת פרחים ועלים. הכתובת ברוח שיעית: "אין צעיר כעלי ואין חרב כמו ד'ו אל־פקאר". כתובת זו מעטרת בדרך כלל חרבות ולעתים רחוקות כלים. אוסף המוזיאון לאמנות האסלאם

 

מכל לנרגילה ("קליאן"), הודו, המאה ה-17, כסף מוזהב עם אמייל צבעוני. העיטור מורכב ממדליונים מוארכים, ובתוכם פרחים באגרטל. מדליונים סגלגלים עם פרחים מלבלבים הם מוטיב אופייני באדריכלות ובעיטור של התקופה המוגולית בהודו, אוסף המוזיאון לאמנות האסלאם

  ב. קליגרפיה

 

زبدية، إيران، نيسابور، القرن العاشر، فخاريات مغطاة باللون الأبيض، مطلية باللون الأسود تحت سطح زجاجي شفاف. توجد في وسط الوعاء كلمة "بركة"، والحروف الأولى والأخيرة على شكل طيور

زبدية نحاس مطلية بالفضة، سوريا أو مصر، القرن الرابع عشر. تزين الأداة بالخط العربي والأشكال الهندسية وشجرة عائلة إيج دو لوزينيو الرابع، وهي من مجموعة متحف الفن الإسلامي

 

ج. أشكال هندسية

 

غطاء من وسادة الأكورديون لممارسة الخط العربي، تركيا، القرن الثامن عشر، مصنوعة من جلد الماعز الذهبي، مع ميدالية بيضاوية ومعلقات في وسطها. تم تزيين زوايا الغلاف أيضًا بزخارف نباتية، ومن مجموعة متحف الفن الإسلامي

  

في الختام، استمد فن الإسلام الإلهام من الفن الذي سبقه، لكنه طور أشكالًا وتقنيات فريدة خاصة به. استوعب الفنانون المسلمون الأساليب والتقنيات من ثقافات مختلفة واعتمدوها مع تكييفها مع طبيعة الدين الجديد والثقافة التي نشأت. لمزيد من التفاصيل حول هذا الموضوع، انقر هنا.

  1. الخط، والصورة، وفن الكتاب

يعد الخط العربي من الخصائص المميزة للفن الإسلامي ويستخدم على نطاق واسع في تزيين الأدوات والهياكل. فن الكتابة الزخرفية. تعتبر اللغة العربية ورسائلها لغة الله، وهو نص مقدس كتب فيه القرآن، وبالتالي اعتمد كإجابة على الفن المجازي المحظور في الفن الديني.

يزين الخط المساجد والجدران والكتب. طور المسلمون أيضًا تقنية لكتابة الحروف في صورة مصغرة تسمى الميكرو جرافيك، والتي تشكل زخرفة كلاسيكية إسلامية أكبر. تم العثور على استخدام هذه الطريقة الفنية بشكل رئيسي في المخطوطات.

في الخط العربي الكلاسيكي، هناك نوعان رئيسيان من الكتابة: الكوفي والنسخ. يعد الخط الكوفي خطًّا مربعًا وزاويًا وهندسيًا، في حين أن خط النسخ أكثر طلاقة وأكثر دائريًّا، ويتم كتابة القرآن في أيامنا هذه بهذا الخط. مع مرور الوقت، وضعت أنماط خطوط إضافية. يمكن العثور على استخدام الخط في فن الإسلام في اللغة الفارسية بنوعين؛ "التعليق" و"النستعليق". خلال فترة الإمبراطورية العثمانية، تلقى الخط مكانًا سياسيًا ورسميًا بخاتم السلطان يدعى "الطغراء"، ويتألف من حروف مكتوبة باللغة العربية ولكن باللغة التركية العثمانية. لمعرفة المزيد حول موضوع الخط العربي، انقر هنا.

 

 


الطغراء العثمانية لكتاب من أمثلة أنواع الكتابة، تركيا، 1860، حبر على ورق، من مجموعة متحف الفن الإسلامي

كانت اللغة العربية لغة مقدسة ولغة خطاب ولغة علمية. كان بيت الحكمة، مؤسسة ثقافية مرموقة تعمل بين القرنين التاسع والثالث عشر في مدينة بغداد، العراق، وقد أسسها الخليفة العباسي المأمون. استخدم بيت الحكمة كمكتبة ومعهد أبحاث ومصنع للترجمة العربية للمخطوطات واليونانية والفارسية والهندية ولغات أخرى. الترجمة إلى العربية متاحة للأدب والثقافة والعلوم والفلسفة والطب لثقافات أخرى للأمة الإسلامية الناشئة. من أشهر العلماء الذين عملوا في الحكمة هو الخوارزمي، عالم الرياضيات الذي اعتبر مؤسس علم الجبر. دمر المغول بيت الحكمة ولم يعاد بناؤه.

 

على مر السنين وفي مختلف المجالات التي حكم فيها الإسلام، تُرجمت العديد من المخطوطات، بما في ذلك الكتب اليونانية والفارسية والهندية من شبه القارة الهندية، وترجمت إلى العربية. أمثلة على هذه الكتب هي:

صفحة من عجائب المخلوقات (عجائب الخلق) من تأليف القزويني، تتناول العلامات الفلكية، العراق، بغداد، القرن الخامس عشر، ألوان مائية وحبر على ورق، من مجموعة متحف الفن الإسلامي

 

على مدار تاريخ العالم الإسلامي، تم إنتاج المخطوطات بلغات مختلفة، خاصة العربية والفارسية والتركية، في مجموعة متنوعة من المجالات: النصوص العلمية والجغرافيا والتاريخ والأدب والشعر والأساطير والنصوص. تم تزيين الأدب الديني، مثل القرآن والقصص النبوية، بالخصائص الثلاث للفن الديني الإسلامي، لكن النصوص غير الدينية احتوت أيضًا على رسومات ومنمنمات. العديد من المشاهد مأخوذة من الأساطير ما قبل الإسلامية مثل "كتاب الملوك" الفارسي (الشاه نامة).

عمل عدد من الحرفيين، بما في ذلك الخطاط أو الفنان أو العديد من الرسامين والموثق وأدوار أخرى، على إعداد مثل هذه المخطوطة. يعتبر الخطاط من أكثر المهن احترامًا في العالم الإسلامي بسبب أهمية الكتابة العربية كلغة كتب بها القرآن. تقدم المخطوطة في الواقع حوارًا بين الرسم التوضيحي والنص الذي تصفه.

كانت أداة الخطاط، التي تُدعى "القلم"، مصنوعة من غصن وردة أو قصب، وكان بها مقبض وأخدود جاء منه الحبر. لإنشاء الألوان، استخدم الرسامون مواد مساحيق طبيعية مشتقة من المعادن والنباتات والحيوانات. عادة ما يتم مزج مسحوق اللون مع راتنج الخشب المعروف باسم المطاط العربي. تم رسم الرسوم التوضيحية على أنها لوحة صغيرة تسمى صورة مصغرة. للحصول على فيديو عن فن الخط العربي، انقر هنا.

 

غلاف جلد مكتوب بخط اليد، إيران، القرن السادس عشر، جلد مغربي بني مدمج بالألوان والذهب. غلاف من الجلد الغامق والكامل مع رفرف، وهو مزخرف بالتمثال الملون والمذهب، من مجموعة متحف الفن الإسلامي

 

 

النبي محمد، أحفاده والخلفاء في المسجد، منمنم، الهند، منتصف القرن الثامن عشر، ألوان مائية، حبر وذهب على ورق، من مجموعة متحف الفن الإسلامي

 

"المعراج"، الذي حمل فيه النبي محمد على حصانه البراق، منمنمة، إيران ، القرن السادس عشر، لوحة مائية على ورق ، من مجموعة متحف الفن الإسلامي

 

بهرام غور يصيب بسهم واحد في أذن وساق غزال، ومن خلفه حبيبته أزادا، مصغر، الخمسة من نظامي، إيران، 1515، لوحة مائية على ورق

 

  1. فن الكائن

يتضمن فن الكائن مجموعة واسعة من الأشياء للاستخدام اليومي، والتي صنعت العديد منها من مواد بسيطة تتناسب مع الروح الدينية التي تشجع على الحياء. من أجل تجميل الأواني والأشياء، جمع المسلمون المعادن الثمينة، مثل الذهب والفضة، بإضافة إلى الأواني النحاسية والمنسوجات والفخار والزجاج.

يمكن العثور على الزخارف الإسلامية أيضًا في المجوهرات والسجاد والسيراميك والزجاج والأثاث الخشبي المنحوت والبلاط المزجج والأشياء اليومية مثل الأطباق والأكواب. تم تزيين العديد من الأشياء غير الطقوسية بأشكال رمزية للحيوانات والبشر ومشاهد تصور الصيد والحكم والألعاب والملذات

  

صندوق مستطيل الشكل ذو أربعة أرجل وغطاء يشبه السقف، مجموعة هراري. واحدة من 20 سفينة فضية رائعة من القرن الثاني عشر وجدت في إبريق كبير في شمال إيران، في مدينة نهاوند. الفضة، محفورة ومذهبة، ونايلو. المفصلات الذهبية والإكسسوارات والشخصيات الأربعة الموسيقيين تزين مربع. في المقدمة تحت القفل، رأس بشري منقوش. تغطي التماثيل الزهرية التصويرية، من مجموعة متحف الفن الإسلامي

 

زبدية، إزنيق، تركيا، أواخر القرن السابع عشر، طين مطلي بظلال تحت زجاج شفاف. تم تزيين الوعاء بغطاءين من البهلوان باللونين الأزرق والرمادي والأخضر والأزرق على خلفية بيضاء ونمط البنفسجي الروماني العكسي. وصف لشخصيات بشرية على فخار إزنيق النادر، ووصف لمشهد ترفيه أكثر نادرة وفريدة من نوعها، من مجموعة متحف الفن الإسلامي

  1. حدائق ومياه في الفناء الإسلامي

الحديقة الفارسية، المعروفة باسم الباج الفارسي، هي جزء لا يتجزأ من الثقافة الفارسية ما قبل الإسلام. يهدف مفهوم "شهار باج"، أربعة حدائق، إلى حديقة متماثلة مقسمة إلى أربعة أجزاء. تم تصميم الحديقة لتعكس مبدأ الكمال، وبالتالي فهي مصممة بشكل جيد وبنيت في نمط متماثل. وقد تم تصميمه بشكل فريد مع مراعاة المناخ.

تبنى العرب الذين احتلوا بلاد فارس العناصر والمبادئ الجمالية للحديقة الفارسية وبدأوا في بناء الحدائق داخل المدن وخارجها. كجزء من التبني، أضاف المسلمون أيضًا مبادئ مستمدة من التراث الإسلامي، وبالتالي كانت القنوات المائية وغيرها من العناصر تهدف إلى خلق مظهر الفردوس وتذكير الزائر بآيات القرآن التي تصف الأنهار التي تتدفق فيها.

مبادئ تصميم الحديقة الفارسية: أ. تقسيم المجمع إلى أربعة أقسام مربعة مفصولة بمحورين رأسيين. ب. باستخدام زوايا مستقيمة. ج. تحدد جدران الحديقة حدودها، وتفصل المساحة العامة عن المساحة الخاصة وتحميها من ويلات الطبيعة. تخلق هندسة الحديقة الفارسية رؤية متوازنة من كل نقطة في الحديقة. داخل الحديقة، يمكنك عادة العثور على بركة مياه مركزية ونوافير وقنوات. يتم اختيار الغطاء النباتي لتقليل معدل تبخر الماء وتوفير الظل الضروري ويتم اختياره وفقًا للمواسم والطول واللون والرائحة لإكمال الانسجام في الحديقة.

يرمز التقسيم إلى أربعة أنهار الجنة الأربعة في الإسلام (وهي في اليهودية أيضًا) وكذلك العناصر الأربعة في الحديقة: السماء والماء والأرض والنباتات، وهي عناصر مقدسة في الديانة الزرادشتية قبل الإسلام. يمثل الماء والنباتات واحة تذكرنا بالحياة في قلب المناطق القاحلة، وتمثل الهندسة جانبًا باطنيًا للأرض والجنة. تعكس حدائق قصر الحمراء في إسبانيا وتاج محل في الهند، من بين أمور أخرى، مبادئ الحديقة الفارسية.

نزهة بعد الظهر في حديقة مع قناة مائية تعبرها، صورة مصغرة، تركيا، حوالي 1810، لوحة مائية على ورق

 

قائمة المصادر

 

موقع متحف الفن الإسلامي: http://www.islamicart.co.il/

 

موقع أوريكا: https://eureka.org.il/

 

المكتبة الافتراضية لمطاح: https://lib.cet.ac.il/pages/frontpage.asp

 

موقع Howlimg Pixel:
https://howlingpixel.com 

 

كان 11، وكانت البلاد في فوضى، تاريخ أرض إسرائيل، الحلقة 11، الإسلام في الأراضي المقدسة:

https://www.youtube.com/watch?v=O7LXKed61Gg 

 

DISCOVER ISLAMIC ART- MUSEUM WITH NO FRONTTIERS: 
http://islamicart.museumwnf.org  

 

חסון, רחל. המוזיאון לאמנות האסלאם - מבחר מן האוסף. יד ל.א. מאיר, המוזיאון לאמנות האסלאם, ירושלים,  2014.

 

חסון, רחל. שעשועי חצר - משחקים, ספורט ועינוגים באמנות האסלאם. יד ל.א. מאיר, המוזיאון לאמנות האסלאם, ירושלים, קיץ 2006.

 

חסון, רחל. שכיות חמדה - מאוספי יד ל.א. מאיר המוזיאון לאמנות האסלאם, 1999.