Thank you! Your submission has been received!
Oops! Something went wrong while submitting the form
מה עושה קצין משמר שמאוהב במלכתו? - מזמין לה שעון מרב-השענים אברהם-לואי בּרֶגֶה.
שעונה של המלכה מארי אנטואנט הוא מן השעונים המפורסמים והיקרים בעולם, ויש המכנים אותו "מלך השעונים". השעון הוא יצירת פאר עיצובית וטכנולוגית שבתוכה מנגנון מתיחה אוטומטי – פיתוח חדשני במאה ה-18. הסברה המקובלת אומרת שקצין אלמוני במשמר המלכה הזמין אותו ב-1783 ויש האומרים שהיה זה האציל השוודי הנס אקסל פון פרזן, שלפי השמועות היה מאהבה הנאמן של מארי-אנטואנט ממש עד אירועי המהפכה. יותר מ-30 שנה חלפו עד שהסתיימה מלאכת ההרכבה של השעון. הוא יצא לאוויר העולם בשנת 1827 – שנים לאחר הוצאתה להורג של מארי אנטואנט ב-1793, במהפכה הצרפתית, ואף לאחר מותו של ברגה עצמו.
823 חלקים זעירים – והכול זהב
כיצד זכה השעון השמור במוזיאון לאמנות האסלאם לתהילת עולם? גוף השעון, שקוטרו 60 מ"מ, עשוי כולו זהב. המכסים הקדמי והאחורי עשויים בדולח-הסלע, ואפשר לראות מבעדם את הגימור המושלם של המנגנון. ואולם, מה שעושה את שעון המלכה לשעון כה מיוחד הוא תחכומו הרב: השעון מורכב מ-823 חלקים זעירים (עשויים זהב, פלטינה ואף אבני ספיר, שמונעות התפשטות של חשמל סטטי בתוך המנגנון) ומאפשר מגוון פעולות ותצוגות: מתיחה עצמית, השוואת השעה המקומית לשעת השמש האמיתית, הצגת ימות השבוע, לוח שנה נמתח אוטומטית (עם התיקון המתבקש בשנים מעוברות), צלצול של רבעי שעות ושעות עגולות, סימון רבעי שעות ודקות, מחוג שניות שאפשר להפעילו ולהפסיקו, מד-חום המופעל על בסיס התרחבות המתכת בחום, לוח ימות החודש ואף לוח שמציג כמה שעות נותרו עד לסיום מחזור המתיחה של המנגנון.
חלק גדול מההמצאות הללו קיים במרבית השעונים הדיגיטליים המבוססים על שבב. אבל במאה ה-18 נשענו כל השעונים על מנגנונים מכניים והיו בגדר חדשנות טהורה. רק בּרֶגֶה, בהשקפתו הייחודית על אמנות השענות, היה יכול לתכנן וליצור דגם כה מיוחד. לימים, הוא צפה ולא טעה, ישמש שעון זה מעין אנדרטה לשענות המאה ה-18.
כליל השלמות של עולם השענות
אברהם-לואי בּרֶגֶה עמל מרבית חייו על המצאת מנגנונים פורצי דרך שכל תכליתם לגבור על מגבלות טכניות. מנגנוני השעונים שיצר היו כלילי שלמות והיגיון, ומאז ועד היום לא הצליח איש לשדרג אותם. תעשיית השעונים פועלת עד ימינו לפי הסטנדרטים שלהם.
בּרֶגֶה, שהיה למומחה בעל שם למכניקה עדינה, יצר אלפי שעונים לכל שימוש אזרחי ומדעי, ומנגנוני שעוניו – הפשוטים והמסובכים – נודעו באמינותם הגבוהה. כל שעון סומן במספר סידורי משלו, וכדי להגן על יצירותיו מפני זיופים נהג רב-השענים לחרות בדופן שלהן את חתימתו הזעירה (אפשר לראותה רק בזכוכית מגדלת).
מעבר למנגנוניהם המושלמים, נודעו שעוניו של ברגה בעיצובם המהודר והחינני. לכן, אין זה פלא שאותו קצין מאוהב הזמין ממנו שעון למלכתו הנערצת, שכן ברגה סיפק שעונים מסוגים שונים למלכים, לנסיכים ולאצילים מרחבי יבשת אירופה.
לאחר שוד השעונים הגדול מהמוזיאון בשנת 1983, ביקשה חברת ברגה לייצר העתק מושלם ככל האפשר של שעון מארי אנטואנט, ולשם כך נעזרה בידע הרב של אוסף סלומונס. בגמר השחזור נמכר ההעתק במכירה פומבית תמורת 3 מיליון דולר, ובשנת 2008 נמצא המקור שנגנב. הרי הוא לפניכם.
